שלשול הוא סימפטום נפוץ ביותר. הוא מאופיין בעלייה במספר היציאות היומיות, ביחס להרגל הבסיסי אצל אותו אדם (בד"כ מעל 3 יציאות ביממה) ושינוי במרקם הצואה לרך או למימי.
רוב מקרי השלשול נובעים כתוצאה מזיהום במערכת העיכול (גסטרואנטריטיס) הן ע"י וירוסים (כגון Rotavirus ) והן ע"י חיידקים (כגון Shigella או Salmonella). הופעת שלשול שנמשך עד ל- 14 יום מכונה שלשול חריף (אקוטי). כאשר השלשול מלווה בסימני התייבשות, הופעת דם בצואה, חום, או כאבי בטן חזקים יש לפנות לטיפול רפואי. לעיתים במצב זה יש צורך באשפוז לצורך מתן עירוי נוזלים, ולעיתים טיפול באנטיביוטיקה וביצוע בדיקות נוספות. רובם המכריע של מקרי השלשול חולפים מעצמם ללא טיפול מיוחד תוך ימים בודדים. במקרים מסויימים תשלח בדיקת תרבית צואה שבודקת האם יש חיידק בצואה.
כאשר השלשול נמשך מעבר ל – 14 יום הוא מוגדר כשלשול מתמיד ומעבר ל – 30 יום כשלשול כרוני, מצב המצריך בירור אצל רופא/ה מומחה/ית בגסטרואנטרולוגיה.
בירור רפואי לשלשול.
ישנן סיבות רבות ביותר לשלשול כרוני. הגסטרואנטרולוג/ית יאפיין את אופי השלשול והתסמינים המלווים וכך ינסה לצמצם את האפשרויות ולהגיע לאבחנה הנכונה. למשל האם השלשול מלווה בדם או בריר? מהי כמות השלשול? (כמות גדולה או מספר רב של יציאות קטנות).
חשוב לדעת אם השלשול מלווה בכאבי בטן, חום, דימום רקטלי, או ירידה במשקל, והאם יש תסמינים מחוץ למערכת העיכול כגון פריחה בעור, או כאבים ונפיחות בפרקים. כמו כן קיימת חשיבות להיסטוריה של נסיעות לחו"ל ובמיוחד ארצות "העולם השלישי" (כדוגמא: דרום אמריקה, דרום מזרח אסיה ). חשוב לדעת האם יש מחלות רקע, האם יש תרופות שהמטופל לוקח, והאם יש סיפור משפחתי של מחלות כרוניות במערכת העיכול כגון מחלת מעי דלקתית (קרוהן או קוליטיס כיבית) או צליאק (כרסת).
הבדיקה הגופנית ובדיקות המעבדה ישלימו את התמונה הראשונית. בדיקות מעבדה יכללו בדרך כלל בדיקות צואה לתרבית, בדיקת צואה מיקרוסקופית לטפילים, ולעתים בדיקת קלפרוטקטין בצואה. בנוסף: ספירת דם ו – CRP, בדיקות ביוכימיה בדם וכן בדיקות סרולוגיות (כגון: למחלת צליאק או מחלות מעי דלקתיות).
לעיתים האבחנה אינה פשוטה, ומצריכה בירור מעמיק יותר הכולל בדיקות אנדוסקופיות (קולונוסקופיה /גסטרוסקופיה), בדיקות דימות (CT או MRI), בדיקת וידאו-קפסולה לבדיקת המעי הדק, בדיקות צואה ודם נוספות.